פסק-דין בתיק בר"ע 3089/07

1.         המשיב 1 נטל הלוואה בסך של 360,000 ש"ח מהמבקש ובתמורה משכן את זכויותיהם של הוריו, המשיבים 2 ו-3,  בדירתם (להלן: "הנכס"). במועד מתן ההלוואה רבץ שעבוד על הנכס לטובת המשיב הפורמלי עד לסך של 90,120 ש"ח. המבקש הסכים ליתן למבקש ההלוואה, כפוף לכך כי תחילה יירשם שעבוד על הנכס לטובתו בדרגה שווה עם המשיב הפורמאלי ("פרי פסו"), ולאחר סילוק ההלוואה שניתנה על ידי המשיב הפורמלי, יירשם לטובתו שעבוד בדרגה ראשונה. המשיב הפורמאלי נתן הסכמתו לכך. המבקש פרע את ההלוואה שנתן המשיב הפורמאלי למשיב 1 ויתרת סכום ההלוואה הועברה לפקודת המשיב 1. השעבוד לטובת המשיב הפורמאלי נמחק בהסכמתו, והנכס שועבד בדרגה ראשונה לטובת המבקש.

2.         המשיב לא עמד בהחזרי ההלוואה, והמבקש פתח בהליכי הוצאה לפועל לשם מימוש המשכון. המבקש ביקש להורות על פינויים של המשיבים מן הנכס. בקשתו נדחתה, משום שלא הציג מסמך ממנו עולה, כי המשיבים ויתרו על ההגנות המוענקות להם מכוח חוקי הגנת הדייר ומכוח סעיפים 38-39 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").

3.         לפני ראש ההוצאה לפועל העלה המבקש טענה משפטית ולפיה, משפרע המבקש את ההלוואה שנתן המשיב הפורמאלי, נכנס המבקש בנעלי המשיב הפורמאלי, לרבות לעניין סעיפי הויתור וזכאי הוא להיבנות מהם. לפיכך ביקש המבקש, כי ראש ההוצאה לפועל יורה למשיב הפורמאלי להמציא את הסכם המשכון עליו חתמו המשיבים.

4.         ראש ההוצאה לפועל דחתה את הבקשה בנימוק, כי "משלא איתר הזוכה הסכמה הכוללת ויתור מפורש על ההגנה הקבועה בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, יש לפעול בהתאם למתחייב מכך. על פניו, גם אם קיים ויתור על הגנת בית מגורים לבעל המשכון הקודם, אין לכך רלבנטיות בשלב זה של ההליכים, ולפיכך הבקשה בעניין נדחית".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. 

5.         המבקש מלין על החלטת ראש ההוצאה לפועל. בבקשתו טען המבקש, כי יש לקבל את טענתו המשפטית לגופו של עניין וזאת על יסוד הוראותיו של חוק המשכון, התשכ"ז-1967 והלכת בית המשפט העליון בעניין שפרניק (רע"א 11913/04 שפרניק נ' טפחות בנק למשכנתאות בישראל בע"מ, תק-על 2005(2) 3224 (2005)). עוד טוען המבקש, כי שטר המשכון עליו חתמו המשיבים רלבנטי להמשך הליך מימוש המשכון וגם בכך שגתה ראש ההוצאה לפועל.

6.         המשיבים מתנגדים לבקשה ותומכים בהחלטת ראש ההוצאה לפועל. לטענתם, מעולם לא חתמו על ויתור על ההגנות המוענקות להם בחוקי הגנת הדייר ובחוק ההוצאה לפועל. המשיבים אף טוענים לגופו של עניין, כי הינם חוסים תחת הגנת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, וכי לא מתקיימים התנאים לשלילתה, בין היתר, משום שהוחתמו בבהילות וללא מתן הסבר כלשהו על מסמכי ההלוואה ומשום שלא הוסברו להם זכויותיהם כנדרש על פי חוק.

7.         המשיב הפורמאלי הודיע, כי כיוון שההלוואות שנטלו המשיבים סולקו - אין לו  עניין בהליכים.

8.         החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. בקשתו המקורית של המבקש הינה למתן צו למסירת פרטים כלפי המשיב הפורמאלי ואינני מוצא מדוע יש לדחותה. המשיבים והמשיב הפורמאלי אינם מכחישים את העובדות שתוארו בבקשה, היינו כי ניתנה הלוואה על ידי המשיב הפורמאלי בעבר.  טענותיו המשפטיות של המבקש ראויות להישמע ולהידון לגופו של עניין, לאחר קבלת שטר המשכון מאת המשיב הפורמאלי. החלטת ראש ההוצאה לפועל, בטרם התקבלו המסמכים האמורים, כי "גם אם קיים ויתור על הגנת בית מגורים לבעל המשכון הקודם, אין לכך רלבנטיות בשלב זה של ההליכים" הינה מוקדמת מדי ואינה יכולה לעמוד, גם בשים לב לכך שההחלטה לא נומקה, כמתחייב.

9.         על יסוד האמור, הערעור מתקבל. החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 15.2.07 מבוטלת.

ניתן בזאת צו למשיב הפורמאלי - בנק טפחות למשכנתאות לישראל בע"מ - להמציא את מסמכי ההלוואה עליהם חתמו המשיבים (מספר: 816053179, 819474927). המסמכים יומצאו ללשכת ההוצאה לפועל וכן לב"כ המבקש ולמשיבים תוך 30 ימים מהיום. לאחר המצאת המסמכים יהא רשאי המבקש לפעול כמיטב הבנתו.

10.       בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח בסיון תשס"ז (14 ביוני 2007), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: